אבא עידו חוזר :)

אנשים יקרים….
אחרי הרבה זמן של היעדרות, הרגשתי כבר מגרד מבפנים.
התעורר בי הצורך להוציא לעולם את מה שיש בי בפנים. הכתיבה היתה חסרה לי.
הזמן שחלף הוליד איתו דברים חדשים ושינה דברים קיימים. הילדים גדלו, הנפש התפתחה, ראיית העולם התבגרה. איכשהו עם השנים אתה מגלה שהמחשבה והתפיסה שלך לגבי אנשים וסיטואציות, נהיות יותר עגולות, יותר מקבלות, יותר רכות.

בשלב הזה של חיי, שדרך אגב חגגתי 37 קיצי אוגוסט מיוזעים לפני מספר ימים, החלטתי כי הבלוג יתעצב טיפה אחרת.
בעקבות העזרה שאני נותן לאנשים שונים בתחום הכלכלי-פיננסי האישי שלהם,
הבלוג יעסוק בשני תחומים: בהגיגי אבהות ומשפחה, ובעצות ופינות פיננסיות מעשיות אשר קשורות לכל אחד מאיתנו.
שני הנושאים הללו, מבחנתי לפחות, שזורים אחד בשני.  כיום העולם לא רק צועד קדימה בנתיב אחד, הוא צועד להרבה כיוונים. מה שפעם היה קשה להסביר לאנשים בנושאים פיננסים, היום הכל נגיש בלחיצת כפתור ויש קורסים וסדנאות בכל נושא. האפשרות שלך להתקדם ולהתפתח ולהוביל אותך ואת משפחתך למקום טוב יותר כלכלית, קל יותר מאי פעם.
האפשרות לבנות תכנית פיננסית אסטרטגית למימוש המטרות והרצונות שלך (ושל המשפחה שלך)  ברורה יותר והכרחית יותר כיום.

איני מתכוון לדחוף את הבלוג כבעבר בקבוצות שונות. במידה ונהניתם מהקריאה אשמח אם תשתפו אותו, וכן תרשמו את המייל שלכם לקבלת פוסטים עתידיים ישירות למייל.

ואי אפשר לסיים מבלי הגיג תבונה אחד מהילדים:
יש משהו שלמדתי מהילדים שלי וזה שמחה טהורה שמתרכשת כרגע. זה מעבר מלהיות נוכח כרגע במה שאני עושה. זה היכולת לשחרר הכל. לשחרר כל מחשבה לגבי העתיד, לשחרר כל חלום או רצון שמעסיק את המוח שלנו, לשחרר כל דבר שהוא מלבד ההנאה הרגעית הטהורה והשמחה, שמשום מה לאורך הדרך בבגרותך הולכת לאיבוד.
לפעמים אנשים שמסתכלים מחוץ לסיטואציה יחשבו שזה אומר להתנהג בהשתטות, בקלות דעת, בעשיית פאדיחות…. כשבעצם זה להחזיר לעצמך את הילד שבך ואת השימחה הטהורה.
במהלך חודש אוגוסט הייתי שבועיים עם הילדים בבית. כל יום עשינו משהו אחר, ובכל יום אני שיחקתי יחד איתם וממש הייתי איתם בהרגשה שלהם בזמן המשחק. שמתי לב שאני האבא הכמעט יחיד שמשתולל עם ילדיו. שמתי לב שזה הקשר והמגע שהם הכי צריכים מאיתנו, שנכניס את עצמנו לעולם שלהם, להתנהגות שלהם, בכדי ליצור לבנה (BRICK) טהורה בקשר שלנו איתם.

הפעולה הזו היא מה שלמעשה נותנת לנו את מילוי המצברים וההתנתקות והניקוי שאנו צריכים בשביל למלא מצברים ולחזור חדשים (גם אם לא נסענו לחופשה משפחתית באיזה במלון).

מאחל לכולנו אחת ליום לשבור את הכלים ולהיכנס לעולם של הילדים…

balloon-heart-love-romance

 

 

 

 

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה הורה, כלכלה, כללי | כתיבת תגובה

הקטנה פתחה ערוץ ביו-טיוב

האמצעית אוהבת יצירה.

מכל דבר חושבת מה לעשות ואיך לשנות

היא בקשה להסריט אותה

בכדי שילדים אחרים ילמדו לעשות

אז פתחנו לה ערוץ ביו-טיוב בשביל זה

ונשמח אם תוכלו לשתף את הבנות (והבנים לא שרואה)

הנה הוא..תודה

https://www.youtube.com/channel/UCvEZTynYHKD4awf5CVh3sQw

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

למה הילד לא הולך על השביל??!!??

אם יש משהו שאני מקנא בילדים שלי, פשוט מסתכל עליהם בהערצה מהצד, לוקח מהם משהו, זה איך הם לא הולכים על השביל.
תמיד כשיש שביל, בין אם בפארק או סתם באיזה דרך בעיר או אפילו בשביל לגן, יש גם את המרחב שמצידי השביל. זה יכול להיות גדר קטנה מאבנים, דשא, חול, אבנים גדולות כלשהן.
בכל פעם כשאני הולך עם הילדים, אין כזה דבר ללכת על השביל 🙂
תמיד חייבים לקפץ או לדלג, לקפוץ על האבנים, להרגיש ברגליים את המשטח השונה, לרוץ וללטף את העלים והצמחים. חלקנו רואים בזה כהשתובבות של הילדים, חלקנו רואים בזה סתם כאב ראש מהחשש שיקרה משהו או שיכנס משהו לרגל…
בעוד שבעצם זה נקרא החיים. זה נקרא להרגיש את החיים.
תכלס צודקים. למה ללכת בשביל סתם כאחרון המבוגרים כשאפשר לזוז ולרוץ, להרגיש את מרקם האבן ולטפס עליה, להריח וללטף את הפרחים והעלים בצידי המדרכות ,למרות שאומרים להם שכלב השתין עליהם 🙂
הכי כיף זה להצטרף אליהם לפעמים. לנסות להבין ולחוות את הדרך שהם מסתכלים על הרגע הזה, לקבל מנה מהסם הזה שנקרא החיים. אותה מנה שאתה מקבל כשאתה מנשק אותם ולא רוצה שהשנייה הזו תיגמר לעולם.

לפעמים בחיים, בעצם מרבית הזמן צריך ללכת בדרך שונה. הדרך האחרת מימה שאחרים "מלמדים אותנו שהיא הנכונה".
זה נכון בעבודה, ביצירת הזדמנויות קריירה חדשות, בשיווק ובטיפול מול לקוחות, זה נכון מבחינת לימודים. זה נכון בכל הנוגע ליצרית קשרים רומנטיים או חבריים.
זה מבחינת הנרטיב של "העולם החדש". העולם החדש אשר מתפתח וגדל בכל יום ושבו אין יותר קריירה אחת, אין יותר תיוגים של עשיה. יש רבדים לכל אדם, וכל אדם מתעסק בכמה דברים במקביל. אין יותר מקום לסיווג לקטגרויות.

לכן כשהילד הולך על האבנים הקטנות בשביל שמוביל לגן, הוא בעצם מזכיר לנו לצאת קצת מהקופסא, לשנות הסתכלות וראיה, ולחדד את הרצון להרגיש את החיים. לגוון את העשייה היומיומית גם בדברים קטנים – סתם כי זה כיף.

****השבוע באחת הקבוצות בפייסבוק, מישהו העלה פוסט שבו הוא ביקש מחברי הקבוצה שירשמו איזה שיעור הוא למד בחיים ולא למד בבית הספר. הפוסט גרר מעל 300 תגובות. אני רוצה לשתף אתכם בתרומה שלי לפוסט הנ"ל, מתוך רצון לשתף אתכם:

1) אם אתה מתלבט בין פירגון למישהו או משהו לבין שתיקה, תמיד תפרגן.
אם אתה מתלבט בין לשתוק או להגיד איזו הערה שעלולה לעקוץ, תמיד תשתוק.
2) עזרה למישהו היום, הושטת יד או פתיחת דלת תוביל לכך שמישהו יעשה אותו דבר עבורך
בעתיד… karma (מעבר להרגשה הטובה שלך)
3) העזרה או הדחיפה שאתה צריך תמיד תגיע מהאדם שאתה הכי לא מצפה ובקושי מכיר אותו.
אל תחשוש לשתף ולדבר על הרצונות שלך, אתה לא יודע אף פעם מי ירים את הכפפה.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

חיזוק הביטחון העצמי אצל הילד

"מראה מראה שעל הקיר, מי האבא הכי טוב בעיר"?  🙂
ילד הוא מראה ששמה לנו הכל בפרצוף ובאופן כמעט מיידי.
הוא מראה של כמה אהבה יש בבית. הוא מראה של איך מבטאים אהבה בבית. הוא מראה לאיך רואים את התזונה בבית. הוא מראה לאיך רואים את חשיבות הכושר הגופני בבית. הוא מראה לאיך אנחנו מתמודדים עם קושי / תסכול / משהו שלא מסתדר לנו. הוא מראה לחשיבות נושא הצחצוח שיניים. הוא מראה לצורת ההתקשרות שלנו עם יתר בני המשפחה.
הוא מראה לכמה אנחנו סלחניים כלפי עצמנו.
הוא מראה לאופן שבו אנחנו חזקים ומאמינים בעצמנו וביכולות שלנו.
לעיתים רואים תמונה עדכנית…לעיתים תמונה ישנה (במידה ופיתחנו את עצמנו).

לפעמים כשהילד פועל באי-סדר ובבלגן זה מראה לנו איך אנו פועלים ועובדים…ובעוד שאצלנו זה לא מפריע…זה כן מפריע לנו אצל הילד. למה?
למה מפריע לנו כשהילד לא יושב כמו שצריך כשהוא עושה שיעורי בית, כשהכל מבולגן על השולחן וכשהתיק הפוך? הרי היינו כך בעצמנו…
הסיבה כי אולי אנחנו מנסים לשפר את זה אצלנו, ואנחנו רוצים להקנות לילד כלים ויסודות עבודה טובים יותר מימה שאנו חושבים שלנו יש.

אני חושב שאחד הדברים הכי קשים בחינוך הילד זה להקנות לו תחושה ואמונה עצמית אמיתית בעצמו וביכולות שלו.
אנחנו כמבוגרים עובדים על זה קשה מאוד כשזה נוגע אלינו…כל אחד בתחום אחר..
ובגלל שאנחנו רוצים שהילדים יהיו גרסה משופרת של עצמנו (במיוחד לאחר הלקחים לגבי החיים שלמדנו במהלך 30-40 שנה) אנחנו רוצים ומנסים להקנות להם סט כלים, יכולות ואמנות אשר יעשו אותם בהמשך הדרך מצליחים יותר…

כל ילד הוא אחר. לכל ילד יש סיפור פנימי אחר. כל ילד לוקח את המשובים שהוא מקבל מהסביבה בצורה אחרת.
ללמד ילד סלחנות עצמית, קבלה עצמית, קבלה תודעתית של הפער בין הרצוי למצוי (כהכנה לחיים הבוגרים) לא פשוט בכלל.
יש הרבה שיחות, הרבה עידודים, הרבה שבחים, הרבה דוגמאות שאתה מראה לו מהחיים של הסובבים אותו.

אבל לאחרונה מצאתי שיטה / דרך חדשה שמצאתי שהיא עוזרת מאוד. בנוסף לכל הדרכים שרשמתי.
לפני השינה, אחרי שמתכסים, אנחנו עושים 2 דברים:
1) להגיד 3 דברים טובים שקרו במהלך היום (הילד צריך להגיד)
2) אני אומר לו את המשפטים הבאים והוא צריך לחזור אחרי:
"אני ילד חכם, אני ילד מדהים, יש לי דימיון מפותח, אני לוקח נשימה גדולה לפני שאני מתעצבן, אני מנסה שוב, אני יכול להצליח בכל דבר שאני מחליט…"
וכו' וכו' כיד הדימיון הטובה במשך 2 דקות.
מצאתי וראיתי שזה אחרת בין שאני אומר לו את זה לפני השינה ובין זה שהוא אומר את זה על עצמו.
זה נכנס אחרת לראש למודע ולתת מודע שלו.
כמובן שבמשך היום יש דברי שבח כשצריך ובדברים בוני ומחזקי ביטחון עצמי ומסוגלות..אבל השינוי הקטן הזה בהחלט היה משמעותי…
לאט לאט, ככל שהימים עוברים, רואים כל פעם שינוי קטן בהתנהגות, בשפה ובדרך שבה הוא תופס את עצמו.

image

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

הורה דאגן = הורה טוב ! / ?

צמד המילים "הורה דאגן" זה בעצם מכבסת מילים לצמד המילים "הורה לחוץ" או "הוא מההורים המגזימים האלה..";
בכיף ובשלמות אני יכול להגיד שבכל הנוגע לבן הבכור אני כזה, אבל יש לי סיבה טובה…הוא הראשון. כל דבר שהוא חווה, כל מסגרת שהוא נכנס אליה (לימודית או חוגית), כל נושא חדש שהוא לומד…זה פעם ראשונה גם בשבילי, ואני בחרתי (מעצם היותי הורה) להיות דאגן / איכפתי / דואג לחוויה של הילד  😉.
בילד השני יש לך כבר קצת יותר פרופורציה לגבי הדברים, איך הם פועלים ומה חשוב יותר או פחות..אז נשים את זה בצד.
כשהבכור היה בגן חובה רצינו שיבוא מוכן לכיתה א. אז קנינו חוברות וניסינו לתת לו ידע בסיסי שלפי הגננת היה "זה לא נחוץ…זה יותר מידי"….
תכלס צדקה רק בכיוון ההפוך. היה לא נחוץ לסמוך עליה כי בכיתה א יש כל כך הרבה גירויים ושינוי תפיסה והבנת סדר היום (מבחינת הילד) שבמידה והוא בא קצת מוכן מהבית אז יותר קל לו ויותר קל לך ההורה מבחינת לשבת עם הילד על השיעורים ולנטוע בו ביטחון.
עברו 4 חודשים כמעט מתחילת שנת הלימודים ואני יכול להגיד שבעיני כל המלצות של מדריכי ההורים בנוגע שאין להתערב לילד בשיעורים ושזה משהו שהוא צריך ללמוד לקחת עליו אחריות …אולי נכון לכיתות גבוהות יותר..אבל בכיתה א לפחות זה הכרחי. כל ילד אחרת וכל ילד לוקח את החוויה של אי עשיית השיעורים מול המורה אחרת. אבל חשוב שיהיה לו בסיס של איך לומדים ואיך מתנהגים כשיש לך אחריות.

הורה דאגן = להורה מעורב מחינתי.
המילה דאגה לא צריכה להיות מקושרת למילים: חשש, פחד או כל משמעות שלילית אחרת…
אלא יותר למילים: איכפתיות, סקרנות ורצון להיות שותף בהתנהלות של המסגרות שהילד נמצא בהן.

image

יום מקסים.

פורסם בקטגוריה אמא, הורה, כללי | כתיבת תגובה

שנה וחצי אחרי – ומה כבר השתנה?

עברה שנה וחצי כמעט מאז הפוסט האחרון שלי בבלוג.
הזמן עף שנהנים. רציתי קצת להתנתק ולמצוא את הנקודה האישית שלי, את המקום של הכתיבה הנקייה…בלי להיות לחוץ על כניסות וכמות קוראים.
עכשיו אני בא נקי מהמקום של לשתף ולהפיץ….מקווה שתהנו 😁.
מה השתנה בתקופה הזו?
הבכור עלה לכיתה א', הקטנה עלתה לגן עירייה, ונולדה תינוקת חדשה.
אם יש משהו שכהורה אתה שם לב אליו בילד השלישי זה שאין מצב שילד מספר 3 גדל עם שקט.
בילד הראשון שומרים על דממה כשהילד ישן או מנסה להירדם, בילד השני עוד איכשהו יש קצת רעש אבל שקט יחסי, אבל בשלישי אין מצב. מדובר כבר במפעל שרוחש וגואש, כל הזמן קורה משהו, והתינוק החדש נכנס לתוך כל ההמולה וצריך להשתלב כי אין דרך אחרת.
פייר, לא פייר. אבל זה מה יש.
בכלל, בילד השלישי חלוקת הקשב והמשימות עולה שלב.
צריך להאכיל את התינוקת ובמקביל לשבת על השיעורים יחד עם הגדול,  כשתוך כדי האמצעית רוצה שתשב איתה על דפי עבודה או תסדר לה סירטון ביוטיוב.
טוב, יש לי עוד הרבה מה לשתף אבל נשאיר קצת לאח"כ…
אסיים בתמונה / צילום שמהווה לי תזכורת לחלום קטן להגשים…

image

להמשיך לקרוא

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

חייבים לצאת לדרך חדשה

הימים האחרונים מוזרים מאוד. מצד אחד מגינים על הבית ועל עתידנו ומצד שני נלחמים על אחדות פנימית עד כדי ביטול והוקאה של כל קול המדבר אחרת או נשמע אחרת מבלי לבחון ולהיות פתוחים להקשיב.
שלא תבינו לא נכון, אני אוהב את המדינה, את הצבא, חושב שמה שקורה עכשיו נכון וצריך להיות ולמעשה החמאס דואג להוכיח לנו את זה שוב ושוב ושוב.
יחד עם זאת, במקום שבו זכות הדיבור החופשית מקודשת והינה אחת מהבסיסים לדמוקרטיה נדמה שבעיתות קיצון כמו העת הזו, הזכות המולדת הזאת נרמסת לחלוטין ולא משנה אם אתה שמאל/ ימין/ יהודי/ ערבי ישראלי.
הפגנות שמיועדות לתמיכה ברב הפלסטיני הדומם והשקט מפורשות כתמיכה בחמאס בין עם בשוגג עקב רוחות המלחמה ובין עם בכוונה תחילה על ידי גורמים שונים……
הפגנות שלנו כתמיכה בשלום ובקיומו של העם היהודי מפורשות כרצון להילחם ולהרוס.
ימי הזעם הללו יעברו במהרה ויתקבעו כזיכרון קולקטבי ומה שיישאר בסוף זה שני עמים שלא יהרסו ולא יצליחו להרוס אחד את השני…..אלא שני עמים שצריכים וחייבים לחיות אחד עם וליד השני.
הכוחות והאינטרסים הכלכליים חזקים מכל טיל או סכין ( וזה ציטוט מערבי שפגשתי במהלך שירותי הצבאי). זה למעשה העתיד שלנו!!!

20140722-110314.jpg
אחדות עמית אין פרושה חוסר הרמוניה בקולות פנימיים אלא היכול להכיל קולות שונים ועדיין לפעול יחד למען מטרה גדולה ונעלה יותר; בין אם מדינית ובין אם איזורית…
עניי עירי תמיד קודמים, אבל תמיד צריך לזכור שיש גם עניים בעיר אחרת.

פורסם בקטגוריה אמא, כלכלה, כללי, סקס, שלום | כתיבת תגובה