אבא עידו – הזנקה

מבוא – זה הבלוג הראשון שלי (בתקווה של אחד מיני רבים) תודה על שאתם פה – סוף מבוא.

שישי בבוקר…09:00, האישה יצאה לסידורים וסוףסוף אני לבד עם עצמי. שקט!
זה לא שאני אף פעם לא לבד…אני לבד באוטובוס…לבד באוטו כשאני הולך לעשות קרוס-פיט, רק שאין שקט. היכולת הזו לעשות MUTE על העולם.
למה MUTE? כי המלאכים הקטנים ערים משעות הבוקר המוקדמות (אני טוען ש-5 לפנות בוקר זה עדיין לילה אבל אישתי תמיד מתקנת אותי ש-5 זה בוקר כי את השעה 04:00 אומרים ארבע בלילה – אולי, אבל זאת לא היא שקמה)!

אלו הרגעים (רגעי השקט המופלאים)….
לא משנה כמה זמן חלף מאז הבוקר שלפני "היום שהחיים שלך השתנו" (היום שלפני היום שבו פגשת את אישתך TO BE), ברגעים אלה אתה חצוי לשני רבדים:
הראשון- איפה ימי הרווקות שלי עם השקט, המסיבות וכדומה
השני – תודה לאל שימי הרווקות והמסיבות עברו ושעכשיו יש רעש ובלאגן שאני אוהב…

שלא תבינו לא נכון…אני אוהב את ילדי אהבת נפש, אהבת טירוף…רק שבזמן מרגע שבו הם מעירים אותך בפעם ה-5 בלילה ועד שאתה מגיע אליהם למיטה ורואה את השמחה שלהם בעיניים לראות אותך… בואו נגיד שאהבת נפש היא לא חלק מהתחושות והמחשבות שעוברות לך בראש באותו הרגע 🙂

טוב,השעה 09:10, זמן האיכות שלי נגמר, זמן לדאוג לקן שבניתי ולהתפנק עם אישתי על ארוחת בוקר נוסח אבא עידו.
נשתמע.
_1_~1

אודות אבא עידו

אבא ל-2 מלאכים (?) ובעל לאישתי... מפלס ומנסה להבין ולפרק את הדבר הזה שנקרא אבא-בעל-משפחה וכל מה שביניהם
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s