צמד המילים "הורה דאגן" זה בעצם מכבסת מילים לצמד המילים "הורה לחוץ" או "הוא מההורים המגזימים האלה..";
בכיף ובשלמות אני יכול להגיד שבכל הנוגע לבן הבכור אני כזה, אבל יש לי סיבה טובה…הוא הראשון. כל דבר שהוא חווה, כל מסגרת שהוא נכנס אליה (לימודית או חוגית), כל נושא חדש שהוא לומד…זה פעם ראשונה גם בשבילי, ואני בחרתי (מעצם היותי הורה) להיות דאגן / איכפתי / דואג לחוויה של הילד 😉.
בילד השני יש לך כבר קצת יותר פרופורציה לגבי הדברים, איך הם פועלים ומה חשוב יותר או פחות..אז נשים את זה בצד.
כשהבכור היה בגן חובה רצינו שיבוא מוכן לכיתה א. אז קנינו חוברות וניסינו לתת לו ידע בסיסי שלפי הגננת היה "זה לא נחוץ…זה יותר מידי"….
תכלס צדקה רק בכיוון ההפוך. היה לא נחוץ לסמוך עליה כי בכיתה א יש כל כך הרבה גירויים ושינוי תפיסה והבנת סדר היום (מבחינת הילד) שבמידה והוא בא קצת מוכן מהבית אז יותר קל לו ויותר קל לך ההורה מבחינת לשבת עם הילד על השיעורים ולנטוע בו ביטחון.
עברו 4 חודשים כמעט מתחילת שנת הלימודים ואני יכול להגיד שבעיני כל המלצות של מדריכי ההורים בנוגע שאין להתערב לילד בשיעורים ושזה משהו שהוא צריך ללמוד לקחת עליו אחריות …אולי נכון לכיתות גבוהות יותר..אבל בכיתה א לפחות זה הכרחי. כל ילד אחרת וכל ילד לוקח את החוויה של אי עשיית השיעורים מול המורה אחרת. אבל חשוב שיהיה לו בסיס של איך לומדים ואיך מתנהגים כשיש לך אחריות.
הורה דאגן = להורה מעורב מחינתי.
המילה דאגה לא צריכה להיות מקושרת למילים: חשש, פחד או כל משמעות שלילית אחרת…
אלא יותר למילים: איכפתיות, סקרנות ורצון להיות שותף בהתנהלות של המסגרות שהילד נמצא בהן.
יום מקסים.
